האי סיציליה, שצמוד למגף האיטלקי כמין כדורגל משולש, הוא אזור היין הגדול באיטליה, ומקום מופלא ועשיר בהיסטוריה. כאן, בצילו של הֶֶאְט ְ ָנָ ה, הר הגעש הגבוה ביותר באירופה )3326 מטר( ואחד מהרי הגעש הפעילים בעולם, נולדו ארכימדס והמאפיה האיטלקית, והתנהלו הקרבות עם קרתגו. מעט מאד אזורי יין מצדיקים את שם התואר ״דרמטי״ כפי שעושה זאת אזור הר הֶֶאְט ְ ָנָ ה, שהתפרצויותיו התכופות מזכירות מפעם לפעם כמה קטלנית היא הלבה שנובעת מבטנו. למרגלות ההר פועלת כבר מאות בשנים תעשיית יין עיקשת, ששורשיה נעוצים באדמה הוולקנית שלו. למרות שהיא נותנת ליבול מינרליות מעושנת שאין כדוגמתה, תנאי הגידול המאתגרים בשיפוליו של ההר לא תמיד היטיבו עם הזנים המקומיים, ביניהם נרו ד׳אבולה, נרלו קפוצ׳ו, נרלו מסקלזה, גרילו וקריקאנטה. רבים מהחקלאים העדיפו לגדל את תוצרתם באתרים השטוחים, הנרחבים והבטוחים יותר שבמערב האי, ולא על אדמות האפר המסוכנות. הזן האדום הנטוע ביותר בסיציליה, ֶנֶ רֹֹו ד׳ֲאֲ בֹֹוָלָ ה, ״השחור של )העיר( ֲאֲ בֹֹוָלָ ה״, מאופיין בקליפה עבה מאד ובה ריכוז גבוה של חומרי צבע, אותם אנטוציאנינים שופעי בריאות שנותנים ליין את גונו העמוק, השחור, על שמו הוא קרוי. במשך מאות שנים נשלחו ענבי ֶנֶ רֹֹו ד׳ֲאֲ בֹֹוָלָ ה בסירות מן הנמל של אבולה לכל רחבי איטליה, כדי שיעניקו צבע ליינות חיוורים יותר, אך כזן ענבים - הוא לא היה ידוע מחוץ לגבולותיה. מזן הגרילו, שנפוץ יותר במערב סיציליה, נהוג היה להכין מרסאלה, יין מסורתי, מתוק ומרוכז. בשנות ה-׳80 וה-׳90 חקלאי סיציליה דחפו את הכרמים לתת יבול גדול שהבשיל לרמות סוכר גבוהות, ותוצרת האי סווגה כיינות ״כמות״ עתירי אלכוהול, שאיכותם נמוכה ומחירם זול. המצב היה חמור עד כדי כך בשנות ה80- השוק העולמי גילה אפס התעניינות בזנים הייחודיים של סיציליה. המעבר מ״אוקיאנוס של יין זול ומרסאלה״ לשם חם בקרב שוחרי האיכות ברחבי העולם, כזה שהיין שלו מגיע עד למדפים הבררניים שלנו בצ׳ירז, היה מהיר מאד. אחד האחראים לו היה יועץ היין האיטלקי המיתולוגי ג׳יאקומו טאקיס, שבשיא השפל החליט לסייע, ולנסות להעלות את סיציליה על גל הזנים הבינלאומיים. יחד עם קואופרטיב הייננים המקומי סטסולי ונשיאו דאז דייגו פלאנטה, הם שיפרו מתודות של היגיינה ואיכות ביקבי הקואופרטיב, הנחילו בהם את השימוש במכלי נירוסטה מבוקרי טמפרטורה, והגו והשתתפו בכנסי מדיה שעסקו ביינות סיציליה. לאחר 20 שנות עבודה סוערות אצל ג׳אקומו טאקיס החליט ברונו פינה, היינן שמאחורי קנטינה פינה, שהוא בשל לצאת לעצמאות. ב2005- שיפצו הוא ואשתו בית חווה ישן במערב סיציליה, לא רחוק ממרסאלה, באזור שנקרא קונטראדה באוסה, והקימו בו את היקב המשפחתי שלהם. כמי שהיה דירקטור במכון לחקר גפן היין בסיציליה, ברונו פינה בחר מקום בו הים, הגבעות והשמש יוצרים מיקרו אקלים ייחודי, ורוח מלוחה שומרת על בריאות הגפנים. המשפחה נטעה כרמים אורגניים ובהם הזנים המקומיים גרילו, זיביבו )שמו המקומי של מוסקט אלכסנדרוני( נרו ד׳אבולה, קריקט ו-פריקונה, והבינלאומיים האדומים קברנה סוביניון, מרלו, פטי ורדו וסירה, והלבנים שרדונה, סוביניון בלאן, טראמינר ו-ויונייה, ובנוסף, היא רוכשת ענבים בחוזים ארוכי טווח מחקלאים נבחרים שפינה מכיר שנים רבות. ילדיו של ברונו, פדריקה, מרקו וסרג׳יו, הצטרפו ליקב כדור המשך ועובדים עמו. הם שואפים לייצר יינות עם האופי ה׳סיציליאני׳ של הטרואר המקומי, בלי להתעלם מאפשרויות מתקדמות כמו למשל תאים פוטו-וולטאיים לייצור חשמל.